| מדור סופרים וספרים | ||
הבנקים ואחריותם המוסרית - הרב יעקב אריאל | ||
| בעקבות מאמרי "לאחיך לא תשיך" בנושא הריבית (הצופה, פרשת 'כי תצא') נשאלתי רבות, בכתב ובע"פ, אלו הלוואות נחשבות להשקעות, המותרות בהתר עיסקא, ואלו אסורות. לצערי הרב לא הלך ידידי ר' יואל בן נון בדרכם של השואלים, אלא נחפז להאשים אותי כמי שאוסר ליטול משכנתא, וכמי שהופך, כביכול, ישראלים רבים לעבריינים במחי יד. כל הקורא את מאמרי לא ימצא בו זכר ואף לא רמז לאיסור משכנתאות | ||
|
המשכנתא מותרת בעקבות מאמרי "לאחיך לא תשיך" ('הצופה', פרשת כי תצא) בנושא הריבית, נשאלתי רבות, הן בכתב והן בע"פ, אלו הלוואות נחשבות להשקעות המותרות בהיתר עיסקא, ואלו אסורות. הבולטת שבהן הייתה שאלת המשכנתא, האם מותר לקנות דירה במשכנתא? תשובתי הייתה חיובית. דירה היא עיסקא. זו השקעה ברורה. אדם חוסך לעצמו שכר דירה ונוסף לכך ערך הדירה עולה בדרך כלל ולכן דירה נחשבת כהשקעה טובה. מותר אפוא לקחת משכנתא בהיתר עיסקא. יש עוד פעולות כלכליות רבות הנחשבות בהלכה כהשקעות, גם אם אינן נחשבות לכאלה ע"י שלטונות מס הכנסה. מי שזקוק לרכב ע"מ להגיע בזמן למקום עבודתו (כגון מי שגר בפריפריה ונוסע לרכבת ברכבו) או סטודנט הנוטל דמי השקעה לשם לימודיו ע"מ לפורעם כשיתחיל לעסוק במקצועו. יש פוסקים המתירים אפילו לפועל עני ליטול השקעה בהיתר עיסקא למטרות צריכה, שבלעדיהן לא יוכל להמשיך בעבודתו ולהתפרנס ממנה. הקשת רחבה, אפוא, וכוללת השקעות רבות ומגוונות, בתנאי שתעמודנה במבחן הסבירות. בכוונה הבאתי במאמרי הנ"ל רק דוגמאות של צריכה שאין בה קורטוב של השקעה עסקית, שאין התר עיסקא חל עליהן. וכל דיון ענייני מן הראוי שיתמקד בדברים כהוויתם, ללא כחל ושרק. איסור הריבית בא, דרך אגב, ללמדנו גם מהי צרכנות נבונה. אין הצדקה להסתבכות בצריכה מיותרת. משיכת יתר וקנייה בתשלומים מפתות את האדם להיכנס להימור שרבים אינם נחלצים ממנו. השוק, ובתוכו הבנקים, מהווים צומת מרכזית המעודדת לקוחות להמר. עבורו זהו צורך כלכלי אך המתפתים בחלקם הגדול אינם מודעים לבור שנפער לרגלם. יש כאן איסור נתינת מכשול נוסף לאיסור הריבית שהתורה אסרה. הכלכלה לא תצא נשכרת מקלקלה מוסרית זו (וכבר דרשו על כך: בת ק' כבת כ'...). התורה, המעודדת את כללי השוק הכלכליים, תובעת מאתנו להעמיד את ערכי המוסר מעל חוקי הכלכלה ומעדיפה צרכנות נבונה וזהירה, ע"פ הימורים מסוכנים נושאי ריבית. זו תביא בעקבותיה גם כלכלה טובה יותר. כי סיבוכם של לקוחות והבאתם למשבר כלכלי בסופו של חשבון אינה תורמת באמת לכלכלה הכלל אנושית. (וראה גם את מאמרו של אוריאל לדרברג ב"צהר" גליון יט אלול תשסד) החברה בע"מ היא בשר ודם לצערי הרב, לא הלך ידידי ר' יואל בן נון בדרכם של השואלים הנ"ל, אלא נחפז להאשים אותי כמי שאוסר ליטול משכנתא, וכמי שהופך, כביכול, ישראלים רבים לעבריינים במחי יד. כל הקורא את מאמרי לא ימצא בו זכר ואף לא רמז לאיסור משכנתאות. הצעתו החילופית של ר' יואל בן נון היא להגדיר את הבנקים כאישיות משפטית מופשטת, המנותקת מבעלי המניות האנושיים, ומכיון שאינה בת מצוות אינה בכלל "אחיך" ומותר לה לגבות ריבית. נושא החברות בע"מ נדון רבות בהלכה, וגם אני הקטן עסקתי בו ב'אהלה של תורה' (ח"א סי' ג) במאמרי על חיי ההלכה בקיבוץ. לא רק הבנקים מוגדרים לפי החוק כאישיות משפטית עצמאית, אלא כל החברות, התאגידים והעמותות, כולל קיבוצים, מושבים, מוסדות ואפילו ישיבות! אם נגדיר את כל אלו כאישיות משפטית מופשטת יותר להם גם להשהות חמץ בפסח, לעבד את אדמותיהם בשביעית, בכוריהם אינם בכורי ישראל, גידוליהם כגידולי נוכרי, שאינם חייבים בתרומות ומעשרות והם פטורים ממזוזה וממעקה ( לא תתן דמים בביתך נאמר ולא בבית השייך לגוף אל-אנושי) ועוד ועוד. ההלכה אינה מסכימה להגדרה כה גורפת. החברה בע"מ היא המצאה חשובה שקידמה את המסחר והכלכלה בעולם, אולם עם כל חשיבותה ונחיצותה הכלכלית אין דעת הפוסקים ברובם נוחה מהרעיון לפטור את החברה בע"מ מאחריות מוסרית ודתית. (הרוגאצ'ובי הוא כמעט יחיד בגישתו, ובין מורי ההוראה מקובל לראותו בעיקר כתיאורטיקן דווקא בגלל גאונותו המופלגת יותר מאשר פוסק למעשה). ההלכה אינה מכירה ביצורים פיקטיביים, אלא במסגרת הכלכלית המוגבלת. דהיינו, שכל משקיע, או עושה עסק עם חברה בע"מ הסכים מראש להכיר בהון הרשום בחברה בלבד ולפטור מאחריות את בעליה האנושיים, (וזו המשמעות של הערבון המוגבל. מבחינה זו יש אומרים שהריבית הניתנת למפקיד כספים בבנק אינה ריבית קצוצה, משום שלא ברור שזו תבוא לידי גבייה. כי אם הבנק יפשוט את הרגל אין ממי לתבוע את החוב, שהרי המפקיד הסכים מראש שלא לתבוע באופן אישי את בעלי המניות, אלא רק את ההון הרשום בבנק. אך הריבית שהבנק עצמו גובה מאדם פשוט היא ריבית קצוצה, כי הבנק בסופו של דבר הוא שותפות של אנשים בני מצוות). כל תוקפה של היצירה הפיקטיבית הזאת הקרויה 'חברה בע"מ' היא רק במסגרת ההסכם החברתי בעולם למחול על תביעות כספיות מעבר להונה המוגבל. אולם באשר לנשיאה באחריות מוסרית ודתית כלפי שמיא, אין בעלי ההון האנושיים שהם הם הבעלים האמיתיים של החברה פטורים. בעלי המניות נחשבים לשותפים ממשיים, וכולם נושאים באחריות אישית לנעשה בחברה. חמצה הוא חמץ של ישראל, בכורותיה קדושים, אדמתה היא אדמת ישראל, היא לא רק חייבת אלא גם מצווה מוסרית לשלם נזקים, לפרוע חובות ולשאת בכל העול הדתי- מוסרי המוטל על כל אדם מישראל. אפילו חובת צדקה מוטלת על החברה. גם במשפט הכללי כבר עמדו על הסכנה הטמונה בהתנערות מאחריות אישית שיש בהקמת חברה בע"מ, והועלה רעיון לחייב את החברות בע"מ ל'הרים מסך' ולשקף את מניעיהן. הקיבוץ הדתי, לדוגמא, עד כמה שאני מכירו, לא הסתתר מעולם מאחרי ההגדרה היורידית-פיקטיבית שהקיבוץ הוא כביכול אישיות משפטית מופשטת המנותק מחבריו. הוא לא פטר את עצמו מצדקה ומחובות מוסריות ודתיות אחרות. אדרבה, הוא ראה את עצמו כקיבוץ דתי, כקולקטיב, הנושא רעיון ייחודי דווקא כקיבוץ, ולא רק כקובץ אנשים פרטיים המנותקים מהגוף המלאכותי שיצרו. ומשום שהוא קיבוץ דתי הוא ראה את עצמו מחויב יותר מאחרים במשימות לאומיות חברתיות ודתיות. אני מאחל לישיבה הנושאת את שמו של הקיבוץ הדתי, ולעומד בראשה, שימשיכו ויעמיקו את הרעיון שהונח ע"י מייסדיה. הבנק אחינו אתה! הביטוי "אחיך" שהוזכר בתורה ביחס לאיסור ריבית אינו פוטר את הבנקים מאחריות מוסרית. כי לפי הנחה זו אין צורך, לדוגמא, להחזיר אבדה לבנק, שכן גם במצות השבת אבדה נאמר: "השב תשיבם לאחיך" (ודוגמאות לכך לא חסרות. אם נגדיר שגיאה בחישוב כאבדה, מי שמגלה טעות בחישובי הבנק אינו צריך להעמיד את הבנק על טעותו. גם הבנק פטור מלתקן טעויות שנעשו לרעת הלקוחות. שהרי אינו "אחיך"). ולא היא, הבנק אמנם אינו בשר ודם אלא חברה מופשטת. אך בעלי המניות הינם ישראלים בני חובות וזכויות, והם אחינו ובשרנו. מקימי בנקים תנועתיים סברו שעליהם להיות מחוייבים לערכיהם האידיאולוגיים, דווקא משום שהם "בנק הפועלים", או "בנק המזרחי" וכדו' , ולהיות רגישים למצוקותיהם של אחיהם, ולפחות לאחיהם לדעה ולדרך (כן, אחיהם!) יותר מאחרים. אומנם ההתפתחות הכללית גרמה לכך שאין עוד בנקים תנועתיים, אך אין להתכחש לרעיון שהונח ביסודם שהבנק אינו גוף אנונימי אטום לצרכי החברה ולערכיה. אין לשחרר את הבנקים מאחריות מוסרית למצב החברתי בו יש להם חלק לא מבוטל. עובדה מצערת היא, שבתקופת השפל האחרונה, בה כולם הורידו את רמת חייהם, היחידים שהתעשרו היו הבנקים. יש לבדוק כמה מעושר זה בא על חשבון משיכות יתר של מובטלים ופושטי רגל ויד, ומעמלות מיותרות. הבנקים יכולים וחייבים למלא את תפקידם כ'חמצן של הכלכלה', ולהתפרנס בכבוד גם אם יתמקדו בתחום המשקי הכללי ולא במשקי הבית. עליהם להיות "חמצן" ולא "חנקן". על הבנקים להימנע מניצול מצוקות לשם התעשרותם, שלהם ושל מנכ"ליהם. אל להם להציע פיתוי לא הוגן לאביונים ודלים במשיכות יתר ובהלוואות "נוחות" למטרות צרכניות. גם מי שסבור שפורמאלית הם נחשבים לחברה בע"מ שאינה בשר ודם, ולהנחתו הם נטולי אחריות משפטית, עדיין, על בעליהם האמיתיים, שהם בני אדם כמונו, מוטלת חובה מוסרית. ולכן איסור ריבית צרכנית חלה גם עליהם. הצעתו של ר' יואל בן נון שכל משכנתא תחויב בביטוח גמ"ח, למקרה שאדם לא יוכל לפרוע את חובותיו מסיבות אובייקטיביות, מקובלת עלי, בתנאי שהבנקים לא יגלגלו את הפרמיות על כתפי המשתכנים ויראו בכך מקור נוסף להגדלת רווחיהם. על הבנקים ליטול על עצמם ביטוח זה ולהתחרות זה בזה בהצעות נדיבות למשתכנים, שרובם דלי אמצעים. הם לא יפסידו מתחרות זו. הם ירוויחו ריווח כפול, גם כלכלי וגם מוסרי. כי גם הבנקים בכלל המצוה "וחי אחיך עמך"! הרב יעקב אריאל | ||