 |
/images/archive/gallery/151/751.jpg
כספומט אריק סולטן  |
|
|
|
|
| אם לא שמתם לב, אתם
נמצאים במהלכה של מסיבה פרועה, והיא הולכת להיגמר. החל ב-1
בינואר לא נוכל לחרוג ממסגרת האשראי המאושרת, ונאלץ למצוא דרכים
יצירתיות לכסות את המינוס ולהישאר מאוזנים. כתבתנו השתתפה בסדנה
שמטרתה לעשות דיאטה לחשבון הבנק, וחזרה עם כמה
עצות | |
|
|
 |
דפדף
בכלכלה |
 | |
הראלה סטוצקי-באר
7/12/2005
10:58 | | |
|
|
|
|
|
בעוד שלושה שבועות
וחצי, כשתסתיים שנת 2005 ותחל שנת 2006 עם חגיגות
הסילבסטר, בקבוקי שמפניה ונשיקת חצות, תגיע לקיצה חגיגה
אחרת - זו שאיפשרה לנו עד כה לחרוג מהמסגרת המאושרת של
האוברדרפט ולחיות כאילו אין אלוהים, או מגבלות.
במילים אחרות, החל מה-1 בינואר לא רק שלא נוכל
יותר לחרוג מגובה האוברדרפט (או, מסגרת האשראי) שיקצה לנו
הבנק, אלא גם נצטרך למצוא דרכים לכסות את החריגה שהצטברה.
הבנקים כמובן ישמחו לעזור וככל שקרב המועד הם אף מגדילים
את מטריית הפתרונות שלהם, אך אלו עולים לא מעט כסף ולא
באמת פותרים
את
הבעיה - יודע כל מי שכבר כיסה עשרות פעמים את האוברדרפט רק
כדי לחזור לאותו מינוס כעבור מספר חודשים. בדיוק כמו
בדיאטה.
למרות שהמשימה ממש לא פשוטה, היא יכולה
להיות הזדמנות לעשות סוף סוף סדר בניהול הכלכלי הכושל
שהביאנו עד הלום, ולצאת לדרך חדשה. לצורך העניין פנינו
לחברת "אוצר - ייעוץ כלכלי בע"מ", העוסקת בייעוץ כלכלי
למשפחות. בחברה הציעו לנו שתי סדנאות, שמטרתן להקנות כלים
כלכליים והתנהגותיים לניהול נבון ויעיל של משק הבית: סדנה
בת שבעה מפגשים וסדנה של מפגש אחד, שאורך שלוש שעות. בחרנו
בשנייה.
|
|
 |
|
 | |
|
 |
|
 |
|
כולם, רק לא
אני
|
|
|
 |
|
|
|
בחלקה הראשון של
הסדנה, מנכ"ל החברה רונית אברהם מנערת ומרגיזה את הקהל תוך
שבירת מיתוסים הקשורים בתפישת הכסף וניהולו. בחלק השני היא
נותנת טעימה של איך ניתן להיכנס למתכונת של תוכנית הבראה
עצמית תוך חיסול החריגה ואפילו האוברדרפט.
וכך נראה
החלק הראשון: אברהם שואלת מי זוכר מתי היתה הפעם הראשונה
שבה לקח אוברדרפט. "בטח כשקנינו בית" ; " לא זוכרים" ; "
תמיד היה לנו, אפשר אחרת? ". אלו היו התשובות. אחר כך היא
מנסה לברר מי אשם באוברדרפט שנוצר. התשובות כוללת את ביבי,
משרד האוצר, המשכורת הנמוכה, הבנקים, המציאות הבלתי אפשרית
בארצנו, העובדה שחייבים לחיות, המיסוי העצום, הצורך להחליף
פריג'ידר, הסיילים ושאר הפיתויים. "רק לא'אני'", היא
אומרת, וטוענת שקשה לנו להגיד "אני מתנהל בצורה לא נכונה".
במיוחד כש"כולם עושים את זה", כלומר כולם חיים עם אוברדרפט
וחריגות.
ובצרת הרבים הזו, שהיא לא באמת נחמה,
אנחנו משווים לבעיה קצת הומור ובעיקר אופי של נורמה
תרבותית. אם מוסיפים גם את העובדה שהאלטרנטיבות לא ברורות
ושרבים לא קוראים עיתונות כלכלית למרות שהיא רלוונטית לכל
אחד, אין פלא שהתוצאה היא לרוב בלבול, חוסר מידע
ודיסאינפורמציה שגופים רבים מנצלים. עיקר הבעיה, לדבריה,
היא שבכל הקשור בכסף, מרביתנו פועלים באופן אינטואיטיבי.
"ברוב המשפחות תהליך קבלת ההחלטות לא נעשה לבד, ומכיוון
שהנושא של כסף מזמין קונפליקטים, דעות שונות וויכוחים,
אנשים נמנעים מלטפל בו; אלא שעבור השקט התעשייתי הזה ואי
הטיפול בבעיה, משלמים מחיר יקר".
כשהיא שואלת "כמה
מאלו שחיים עם אוברדרפט מפקידים מדי חודש 200-100 שקל
,'שיהיה'", ידיים רבות מורמות לאוויר. כך גם כשהיא שואלת
"מי מודה שאין לו מושג כמה ריבית הוא משלם על האוברדרפט,
וכמה הוא מקבל על החיסכון".
כדי לסבר את האוזן, על
הפקדה של 1,000 שקל מקבלים ריבית של 1.1 אחוז לשנה מחושבת
רבעונית, אבל על אוברדרפט גובים ריבית של 12-10 אחוז לשנה,
שמשלמים אמנם פעם ברבעון; אבל בפועל היא משולמת כל יום
לקופה קטנה של הבנק. אלא מה? "דואגים שלא נראה את גובה
הריבית היומית על האוברדרפט, אלא כעבור שלושה חודשים",
אומרת אברהם. "בהיעדר מרכיב עונש מיידי המשמש כמנגנון
מכוון, אנחנו נוטים להמשיך בדרך המוכרת של אוברדרפט
וחריגות.
המשמעות היא שאנחנו לוקחים בעצם את
ההלוואה הכי יקרה בשוק הרגיל ומורידים את רמת החיים. משפחה
משלמת בממוצע כ-5,000 שקל ריביות לבנק במשך שנה. זו בדיוק
משכורת 13 המשולמת לעובדי הבנק. כלומר, אתם עובדים עבור
עצמכם 11 חודשים וחודש אחד אתם נותנים מתנה עטופה בסרט
לעובדי הבנק".
|
|
|
|
| |
|
 |
|
/images/archive/gallery/282/842.jpg
 | | |
|
|
|
|
|
אם כבר, בוא
לטורקיה
|
|
|
|
|
|
|
בשלב זה, כשכולם
כבר מעוצבנים לגמרי, עולה השאלה "מה עושים". התשובות
מדברות כמובן על לקחת הלוואה, לשבור חיסכון, להשתמש בקופת
הגמל וכד'. כמה הלוואה? "מתברר שרוב האנשים לוקחים כ-20
אחוז יותר מגובה הגירעון כי אם כבר, אז בואו נשפץ את
הסלון, ניסע לטורקיה וכו'".
נכון שההלוואה שסגרה את
האוברדרפט משחררת רווחת אנחה, אבל היא רגעית בלבד כי על
ההלוואה יש החזר חודשי שמקטין את הכנסות הנטו, ואם המשפחה
תמשיך עם אותו סדר גודל של הוצאות ( " שהן תמיד 2,000 שקל
מעל ההכנסות" ) היא שוב תצבור גירעון שילך ויגדל. "וזה
בעצם מה שמציעים היום הבנקים: הלוואות לכיסוי האוברדרפט
במחירים די דומים לאלו של האוברדרפט", אומרת
אברהם.
אז מה באמת עושים? אם יש לכם איזשהו חיסכון
(לבר מצווה של הבן בעוד חמש שנים) שיכול לכסות את סכום
החריגה מהמסגרת, כדאי יותר להכניס אותו לאוברדרפט ולהיכנס
למסגרת מאשר לקחת הלוואה שתצטרכו לשלם עליה. אם אין לכם,
נסו לפנות לבנק ולבקש מסגרת מאושרת שכוללת גם את החריגה.
"אם ייתנו לכם, יופי. דעו רק שהבנקים מתכוונים להתחכם קצת
ולקחת ריבית בגובה מסוים על 80 אחוז מהמסגרת המאושרת
וריבית קצת יותר גבוהה על 20 אחוז מהמסגרת המאושרת. למרות
שהכל בתוך המסגרת.
"אם לא יתנו לכם, סימן שהבנק
חושב שאתם לקוח בסיכון ולצד הקצאת מסגרת אשראי יותר
מצומצמת, הוא יציע לכם הלוואה לשלוש שנים", אומרת אברהם
וממליצה לעשות שופינג להלוואה טובה יותר. למשל, בחברות
ביטוח כנגד פוליסת ביטוח חיים. "אם יש בפוליסה מרכיב
חיסכון, חברות הביטוח יכולות לתת מולו הלוואה בריביות לא
רעות". שווה לבדוק.
אפשרות שנייה היא לקחת משכנתא
לכל מטרה. "הריבית של משכנתא כזו נמוכה יותר והפריסה היא
ל-20 שנה , כך שניתן לטפל באמצעותה בכל חובות המשפחה עם
החזר חודשי יותר קטן משל הלוואה לשלוש שנים". עוד אפשרות
היא לקחת הלוואות גישור על חשבון קרנות השתלמות למי שיש,
ולבסוף - לקחת הלוואות מהמעסיק או קרנות של ועדי עובדים.
"מדובר בהלוואות מעסיק בגובה לא רב אמנם, 4,000-2,000 שקל
, אבל הן יותר נוחות משל הבנק", אומרת אברהם ומציינת כי עד
כה 12 אחוז מהציבור הודיע שבכוונתו לפנות למעסיק לשם
כך.
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
כמה נקודות
למחשבה
|
|
|
|
|
|
|
כיסוי החריגה אמנם
מכניס למסגרת, אבל לא פותר את בעיית האוברדרפט. מי שרוצה
להתמודד איתו צריך להתחיל לעבוד.
1. השלב הראשון
הוא איסוף נתונים: הוצאות מול הכנסות. נושא ההכנסות די
ברור לרובנו, אבל נושא ההוצאות ממש לא. כדי להכיר אותן
ולזהות את הפער החודשי בינן לבין ההכנסות, הוציאו תדפיס
חשבון מהבנק של שלושת החודשים האחרונים.
2. בשלב
השני רישמו את ההוצאות הקבועות כגון משכנתא, ארנונה, חשמל,
בזק, סלולרי, אגרת טלוויזיה, ביטוח רכב, הלוואות שיורדות
מתלוש השכר ויתרת החובות שיש על כרטיסי אשראי (שהם הלוואה
לכל דבר.
3. לצדן רישמו את ההוצאות המשתנות שקצת
יותר קשה לאסוף. ההמלצה היא להציב במקום מרכזי בבית ואזה
גדולה ולצידה מחברת אמיתית ובמשך חודש ימים לרשום במחברת
כל הוצאה (גם על מסטיקים, חניה, מזון, תספורת וכו') ולשים
בוואזה את כל הקבלות. בסוף השבוע הקדישו 10-5 דקות לרישום
הסעיפים השונים, שהם בעצם ההוצאות המשתנות ששולמו בכל
אמצעי התשלום, כולל כרטיס אשראי.
4. בשלב הבא צריך
לקבל החלטות כדי להתמודד עם הפער השלילי. "מדרגים מה הכי
חשוב וחיוני, מה חשוב באופן בינוני (נגיד, בגדים אבל לא
ג'ינס מותג) ומה היינו מאוד רוצים, אבל קל לנו יותר לוותר.
"על הדבר הזה צריכים כולם להסכים, כולל הילדים, כדי שלא
ייווצר מצב שבו מוותרים על הכבלים, אבל משאירים את ערוץ
הספורט לאבא".
בדרך כלל, כפי שניתן ללמוד מסימולציה
של משפחת ישראלי ממוצעת, יש נטייה לקצץ בהוצאות של הילדים.
"הם אלה שתמיד חוטפים את הלא, אין לי, בעוד שהלא שלנו כלפי
עצמנו די גמיש. אני דוגלת בדוגמה אישית של ההורים", אומרת
אברהם ומתעכבת בכל זאת על דמי הכיס של הילדים. "צריך
להגדיר מה הם כוללים ומה אינם כוללים ולהחליט על עקרונות
שניתן לסטות מהם (או לא) כדי שהם לא יבואו למחרת עם'אמא,
אני צריך 20 שקל למתנה לתום'".
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
ועוד כמה נקודות
חשובות
|
|
|
|
|
|
|
* במהלך קבלת
ההחלטות צריך לזכור שבשום משפחה לא יכול להתקיים עיקרון
השוויון, כי הצרכים שונים. "אי אפשר להחליט שמקצצים לכולם
במספרה, כשהבעל קירח והאישה בת 40 וצריכה לצבוע את
שיערה".
* תהליך קבלת ההחלטות צריך להיות מהקל אל
הכבד, גם כדי לא להיתקע וגם כי אם מסגלים את הטכניקה של
החלטות קלות, כבר יש ניסיון מצטבר משותף כשמגיעים
לכבדות.
* חשוב שהמשפחה תגדיר לעצמה את היעדים
במונחים של זמן וכמות. "יעד הוא לא לקצץ 50 שקל ולא לאכול
גלידה, אלא להוריד את גיבנת האוברדרפט במשך שנה
לדוגמה".
הטיפול בהוצאות אורך מספר חודשים, במהלכם
המשפחה לומדת להתנהל במסגרת מאוזנת מבלי לחרוג ממסגרת
האשראי המאושרת או להגדיל את האוברדרפט. רק אחר כך אפשר
לטפל באוברדרפט שנותר. אפשרות אחת היא להחליט להחזיר כל
חודש ולאורך תקופה סכום מסוים. אפשרות שנייה היא לקחת
הלוואה בגודל האוברדרפט על מנת לחסלו. "זה כרוך אמנם בעוד
התכווצות כלכלית, אך בסיומה מגיע הדובדבן - סיום האוברדרפט
והתחלה של צמיחה כלכלית".
מילה על אחד הסעיפים הכי
בזבזניים שלנו: סל המזון. ניתן לחסוך בו 30-25 אחוז בלי
לפגוע ברמת החיים. למשל, יש גבינה צהובה לייט באריזה
יוקרתית ומושכת שעולה 8.99 שקל ל-200 גרם , כלומר 45 שקל
ל-1 ק"ג. אותה גבינה ממש, שהסופר אורז בעצמו ומניח על מדף
פחות בולט, עולה 31.90 שקל ל-1 ק "ג. פער של 40 אחוז. כך
לגבי קרוטונים למרק, פסטות ועוד שורה ארוכה של מוצרים, שלא
צריך לוותר עליהם, אלא פשוט לגלות ערנות
צרכנית.
|
|
|
|
| | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
.gif){kind=small}
.gif)
.gif)
